על פי הרציונל שלי, מקלחת זה המקום היחיד שבו מים צריכים להתחכך בי וגם אז במסורה ובשליטה מוחלטת שלי.
יוצא איפה, שאין כל הגיון בכמויות הנוזל שמומטרים עלינו מעת לעת ברשות הרבים, בעיקר מן הטעם הפשוט, שהם אינם ממלאים את ייעודם העיקרי, בתחום ההגייני.
הרי לא יעלה על הדעת שנתקלח על פי גחמותיו של ההוא מלמעלה ולא על פי הצרכים והקריטריונים שאנחנו קבענו, מה גם שלהסתובב כל הזמן עם סבון ומגבת אינו עולה בקנה אחד עם האינטלקט, למרות שהמצב הזה נכון לגבי רוב הפעלתנות שלנו, בעיקר אם יש לה קשר כזה או אחר עם ציוויי הבוס הגדול של הדוסים.
***
בשעה שהאנושות העמידה לרשותנו כמה המצאות טכנולוגיות מרשימות, כולל חללית שנחתה על הירח, בכל הנוגע לממטרים המעצבנים האלה, נתקענו עם המטריה, וזו, מה לעשות שווה לתחת.
מה תכליתו של איפון 5S, על סירי המתבכיינת שכלולה בו, אם אין שום דרך אפקטיבית להגן על הפדחת כמו גם על התחת, מלהישטף בזרם בלתי סימפטי של נוזל שמקורו אצל זה למעלה. (לך תדע מה רקח לתוכו מרוב שעמום וחוסר מעש ולא מעט רשעות שנולד בה).
נכון, מטריה טובה במעט הימים שבהם התופעה הזאת של מים זולפים מלמעלה, אינו מלווה ברוח, אולם מה לעשות אם הקונספט נבנה באופן שבו משב, על פי רוב של סערה, מתלווה אליה, וזו לא רק שאינה מטיבה עם המטריה, אלא בדרך כלל מפרקת אותה באופן שמזכיר את הסצנה המפורסמת של מרלין מונרו בעת שהיא עוברת מעל פתח של הרכבת התחתית בניו יורק וחצאיתה מתנופפת למעלה וחושפת תחת עסיסי מאוד, ומיוחד מאוד שמעטים יש כמותו, נניח אחד בדור או משהו כזה, היום למשל הוא שייך לג'י לו, (Jenifer Lopez), שיש לה "ואחאד" תחת, אבל היא רוב הזמן מסתירה אותו, כי היא לגמרי משוכנעת שהוא לא ראוי לחשיפה או שמא היא חוששת, בטעות גמורה, שחשיפת יתר יפגעו בה או בתחת שלה.
צאו וחשבו רבותים, אם אלוהים היה מושכל דיו כדי ליצור יצורים משוכללים כמו משה והנכדים של כולנו, כיצד כשל בנהל העניין הזה של גשם וממטרים ולא עשה אותו באופן מתחשב וקצת יותר סלקטיבי. נניח לגרום לגשמים שירדו רק באחו ובעיר התפקיד של שטיפה וניקיון יופקד בידם האמונות של חולדאי והקולגות שלו ואלה, יש לצפות, יתיזו את הנוזל המעצבן הזה בשעות הנוחות לבוחרים ולא בעת שבא להם, נניח בדיוק בשעת הטיול היומי שלי ושל ברליוז, מבחינתי ה –highlight היומי ומה כבר ביקשתי.
העניין הזה כל כך חשוב לי, שבעת הבאה בה אתבקש להניח תפילין בפרהסיה על ידי אחד הנודניקים של חב"ד, אני שוקל להיעתר לפניה, מתוך צפייה שצעד מהפכני שכזה ישכנע את אלוהים, שמדובר בעניין באמת חשוב עבורי ולא סתם סוג של נדנוד חתרני של שמאלן מזדקן שאין מתייחסין אליו באופן מכללי או שמא מכללתי גם כן.
ותוך כדי כתיבה, פסק הגשם והתבהרו השמיים, והנה אני עוד מעט צריך לקיים את ההבטחה עם הנודניק של חב"ד שהבטחתי ברוב ייאוש לה"ה מלמעלה, עד שנזכרתי שהיה באירוע של הגשם כביכול גם כדי לבטל את האימון הקבוצתי של ברליוז ושלי בפרק הירקון, סוג של highlight שבועי ששנינו מייחלים לו במהלך יתר ימות השבוע, (אני כותב בשבת, וזה סוג של צרה בפני עצמה), וזה להערכתי פוטר אותי מן ההבטחה שנתתי לכם ולזה למעלה.
עד כאן ליורה, או הגשם הראשון, אולם לא אוכל לסגור עניין בלי שאתהה בקול, האם קישור התופעה לשורש י.ר.ה. שהיא בדרך כלל קטלנית, (נניח: ירה. ירייה. מכלי. ירייה. והרג. את. אחותה. של. שכנתו . שאמנם. הגיע. לה. אבל. לא. כך), אין בה כדי לחזק את הטיעונים שלי למעלה.
***
אולם היורה, חשוב ככול שלא יהיה, אינו האירוע היחיד של העת האחרונה. היו כמה בשורות חשובות לא פחות, כמו איתורן של ארבע אימהות משותפות לכול היהודים שהגיעו לכאן מאירופה, (מה שאומר, שאין לי קשר לכמה טיפוסים שלא רציתי להיות קשור בהם מלכתחילה).
הגילוי הזה, והתת גילוי שמתלווה אליו, שהן היו ויזוגוטיות שחיו ברומא של המאה השנייה לספירה, עשה לי את היום, כי תמיד, או לפחיות מעת שאני מודע לעצמי, חיפשתי קשר לחוויה הויזוגוטית ואף פעם לא ידעתי למה.
אז הה לך אמנון לוי, אני, צאצאה הויזוגוטים וככול שאני קורא עליהם, אני מתמלא בסוג של רהב, כי מסתבר שאימהותי מן הצד הזה, יחד עם האבות שהתחברו אליהם מרצונן החופשי, (מסתבר כי על פי החוק הויזיגוטי, ה – , Liber Iudiciorum האישה הייתה ישות משפטית שוות זכויות לגבר, שלא כמו על פי החוק של הדוסים שמחזיק מעמד אפילו כעת, 1800 שנה מאוחר יותר כאן למרות שהוא מפגר, שוביניסטי ובלתי ליברלי בעליל ועוד קצת).
כך הנערה הויזוגוטית, יכלה להתייצב בבית משפט בגיל 14 ומגיל 20 נמצאה כשירה לבחור לה בגבר הולם ללא מעורבות של איש, זולת אלה שמקורם בגחמות האישיות שלה ויש להניח שהיו לא מעט כאלה וזכותה לקניין וירושה הייתה מובנת מעליה.
אז אחרי שאיזנתי את החוויה הבלתי סימפטית של היורה, עם חדשה מרנינה מן התחום הגנאלוגי, הנה משהו חיובי לא פחות, והוא קשור לכל האנשים, אפילו לאלה של אמנון לוי.
***
בחפירות של יישוב ימי ביניימי בגאורגיה, נמצאו שרידים אנושיים שתוארכו באמצעות בדיקות פחמן 14, למועד מאוד קדום בפן של חקר האדם, 1.8 מיליון שנים קודם לימינו.
בעת ההיא שוטטו בעולם טיפוסים שמכונים על ידי המדענים הומו הביליס והומו ארקטוס, שנהם מינים קדומים בהרבה מן ההומו הספיאנס, שזה פחות או יותר רובינו. (אגב לארקטוס אין קשר לזקפה, הכוונה לאדם הזקוף באופן הוליסטי שבעת זו פחות או יותר התפתח מן ההביליס, או המטיב לעשות כלים שהיה קצת פחות אינטליגנט ממנו).
מה מרעיש בגילוי הזה בעצם.
ראשית, הוא מפיל תאוריות קודמות שטענו שרק האדם ההוגה, ההומו ספיאנס, "הצליח" להגר מאפריקה ולעלות צפונה. (מעניין כיצד כבר אז הצפון היה עדיף על הדרום, עובדה), למרות שבעת ההיא חלקו הצפוני של הגלובוס הרבה פחות מזמין ושורץ מכשולים לרוב שכללו תקופות קרח ארוכות שהטיבו בעיקר עם ממוטות, ושנית, הוא מקצר את הגנאלוגיה שלנו כמין, שיש בו הרבה פחות תחנות משהעריכו, לרבות הפרדה מאוד מוקדמת של מין ה – homo מן ה – ape, דבר שמרחיק באופן ניכר את בעלי החיים, בראשם הבונובו החביב, מאתנו. (לא בטוח שזה חל על כולם, אבל מטעמי צניעות לא אפרט כאן).
כמובן שיש בעובדה הזאת כדי לקרב את דרווין למחזיקים בתיאורית הבריאה, (למשל הדוסים או החברים שלהם, האוונגליסטים הבלתי נאורים של מסיבת התה באמריקה), אי לכך, כמו גם הודות לעובדה שכל זה קורה דווקא בגאורגיה של הגרוזינים, ואלה אנשים שנוסף לגולגולת גדולה, ידועים ביכולות הטפלול שלהם, שכשל רק פעם אחד בהיסטוריה, בעת שהנשיא המטומטם שלהם הכריז מלחמה על רוסיה, הרי בהחלט אפשרי כי חל זיוף מסוים בבדיקות הגיל של הממצאים, כדי להצדיק את פתיחתו של מוזיאון מיוחד סמוך לאתר, שימשוך אליו הרבה תיירים שישאירו במדינה בעיקר יורואים ודולרים, דבר שחסר להם, (למי לא), ביום יום, לפחות כמו שהוא חסר לנו.
***
אולם אי אפשר לסיים מאמר מן הסוג שפתחתי בו בלא אמירה אחת אינטליגנטית.
המשפט הכי קלישותי שחקוק בתודעה בכל מה שקשור לשייקספיר, הן מילותיו של המלט המתייסר בשאלת הצורך שלו לחיות, או "להיות או לא להיות זו השאלה" וכך הלאה והלאה?
ואילו אני אומר, מה זה "להיות", את מי זה מחייב, הרי להיות זו מילת החפיפה הכי שימושית בז'רגון העכשווי של ההזיה הישראלית שכולנו לוקים בה.
קונספט הריאליטי מבוסס כולו על "להיות".
להיות על אי בודד, בקופסא סגורה חודשים, במבחן של זיוף בכוכב נולד, אקס פקטור, או בטיפשים שמקפצים על רקע נוף מדברי שיש בו אותם, את צוות ההפקה - כולל כאלפיים איש ואישה, (יענום כמו כפר מבודד במדבר צחיח בראשית הקמת המדינה), לרבות אלה של הקייטרינג וכמובן גם בוקי נאה, שעשה קריירה סוף סוף מלהיות "אידיוט", כמו יוריק, ליצן החצר החביב בהמלט של שייקספיר הזכור אצלי לטוב, אני מניח שגם לכם, וכמובן גם צבוע צולע בשם ינקול שמתפרנס לא רע משאריות ההפקה, אולם טוען שהחומוס די חרא.
***
השוטים של שייקספיר הן דמויות מאוד מורכבות במחזותיו.
שייקספיר, אחד מכמה "שליחים" שחיו בינינו בתקופות שונות, שמטרתם לחדד את הפער בין מה שאנחנו מעריכים שאנחנו, לבין מה שאנחנו באמת ומסרבים לראות משום מה.
אם 12 השליחים של ישו שינו את אירופה ואמריקה, שייקספיר ממשיך את השליחות שלהם ככול שנרחיק מבט קדימה.
לא אכנס לתעלומה מה הוא חיפש כאן, רק אומר בקצרה שזו הרבה פחות אניגמטי ממה שהיא נדמת לרגע.
ואוסיף בנימה אופטימית, כי בכולנו מסתתר שייקספיר קטן. אנחנו מחליטים אם להקשיב לו או לא, למה לא, זאת בדיוק השאלה שלי ואין תשובה עליה.
אז ככה ובחזרה לענייננו:
"להיות או לא להיות" הוא זיוף קליל של ניגון לירי חפיף שאינו רלוונטי יותר, כי המציאות כל הזמן משתנה.
השאלה הנכונה היא: "לחיות או לא לחיות".
זו השאלה, שאני ואתה צריכים לשאול היום ומחר וכל בוקר בעת שנפקחות עיננו ובמסגרתו עוד יום מוענק לנו על ידי ישות שאין לנו כל שליטה עליה.
עוד יום זו אינה רק זכות גדולה.
איך למלא אותו, או צביונו, הוא סוג של חובה ולא מתנה, וזה אינו כרוך בשום דבר שקשור למילות המפתח סבבי וסבבה.
"למי? למה?" על זה במאמר הבא.
[רמז, זה אינו קשור כהוא זה לסרטון ה - YouTube שבו מככב רני רהב, ומשנן את המוטו הזה דווקא].
רני רהב חשוב, הרבה יותר ממה שחשבנו אי פעם. הוא משמש כמו האנטי חומר בפיזיקה, להבנת החומר שאותו, אנחנו בני התמותה, צריכים לפענח כדי להצדיק את המתנה הבלתי צפויה הזאת שהעניקה לנו הבריאה, את היכולת ובעיקר הזכות להיות "הוגים" ולו לרגע.
ואת היכולת הזאת הזנחנו בעשורים האחרונים ולא ברור לי למה.
כך, מטרת המאמר, שכל אחד מכם יחשוב למה לכל הרוחות דווקא את המתת הייחודי שלנו, היתרון היחיד אולי על פני רוב בעלי החיים, יכולת ההגות זנחנו לשם סבבי וסבבה.
ומילת סיכום, אני מבטיח לכם שלכל אחד יגיע הרגע שבו זה לא יהיה סבבי ואפילו לא סבבה, אולם אין לי ספק שבעת זו, יכולת ההגות יכולה לסייע. כדי שזה יקרה, צריך מדי פעם להשתמש בה. (אחרת היא תתנוון וכולנו נראה כמו הרבה רבבות של אנשים לבושים בשחור שמילוא את רחובות הבירה בעקבות גופתו של איש מת שיכולת ההיגוי הייתה ממנו והלאה).
כותב, מבקר ומייחל.
